אַבָּא גָּן חָיוֹת

לפעמים כשאבא חוזר מהעבודה, הילדים מאד עסוקים בלשחק בכבאים או ברכבת ואין להם זמן כלל וכלל להגיד יפה שלום ולרוץ לקבל חיבוק ונשיקה.

כשזה קורה, אז לפתע פתאום אבא מתחיל לרעוד, עושה פרצוף מוזר, משמיע נחירה קטנה מהאף וקורא בקול גדול "עכשיו אני אבא אריה". הוא מרים שתי ידיים גדולות מעל הראש ומתחיל לצעוד לעבר חדר המשחקים. "אני אבא אריה ואני רעב מאד, אני רוצה לאכול בטן של ילדים".

הילדים מתחילים לצחוק ולצעוק בקול גדול "לא, לא, לא לאכול אותנו". הם רצים בכל הבית ובורחים מאבא אריה וצוחקים בקול גדול.

עד שלבסוף אבא אריה תופס את הילדים בידיו הגדולות, מרים אותם ומתיישב על הספה בסלון כשילד אחד בכל צד. הוא מרים את החולצה של כל ילד ומתחיל לדגדג בדיוק בפופיק החמוד עם הזקן שלו שעוד לא הספיק לגלח.

"אני אבא אריה ואני רעב מאד, אני רוצה לאכול בטן של ילדים". הילדים צוחקים ומתפתלים מרוב דיגדודים. "אבא אריה, לא לאכול".

וכך, אחרי דקה של דיגדוגים וצחוקים, אבא אריה מפסיק ואומר "עכשיו אני אבא רגיל", מנשק את הילדים על הלחיים והם נותנים לו נשיקות וחיבוקים חזרה והוא שולח אותם שוב לחדר המשחקים לשחק.

לפעמים כשאמא יושבת לשתות קפה אחר הצהרים ביום שבת, הילדים מושכים לה בשמלה ואומרים "אמא, אמא, בואי רגע, בואי לשחק".

כשזה קורה, אז לפתע פתאום אבא מתחיל לרעוד, עושה פרצוף מוזר, משמיע נחירה קטנה מהאף וקורא בקול גדול "עכשיו אני אבא פיל". הוא מצמיד יד גדולה לאף ומתחיל לצעוד למטבח. "אני אבא פיל ואני רעב מאד, אני רוצה לאכול אוזניים של ילדים".

הילדים מתחילים לצחוק ולצעוק בקול גדול "לא, לא, לא לאכול אותנו". הם רצים בכל הבית ובורחים מאבא פיל וצוחקים בקול גדול.

עד שלבסוף אבא פיל תופס את הילדים בידיו הגדולות, מרים אותם ומתיישב על המטה בחדר השינה של ההורים כשילד אחד בכל צד. הוא מחזיק כל ילד בידיו ומתחיל לדגדג באוזן הקטנה עם הזקן שלו שעוד לא הספיק לגלח.

"אני אבא פיל ואני רעב מאד, אני רוצה לאכול אוזניים של ילדים". הילדים צוחקים ומתפתלים מרוב דיגדודים. "אבא פיל, לא לאכול".

וכך, אחרי דקה של דיגדוגים וצחוקים, אבא פיל מפסיק ואומר "עכשיו אני אבא רגיל", מנשק את הילדים על הלחיים והם נותנים לו נשיקות וחיבוקים חזרה ואמא כבר סיימה את הקפה וקוראת לילדים לבוא לשחק.

לפעמים כשאמא ואבא יושבים על הספא בסלון ומדברים דיבורים של מבוגרים, הילדים רבים ביניהם

ואומרים "זה המשחק שלי", "לא, זה שלי!", "תעזוב כבר!".

כשזה קורה, אז לפתע פתאום אבא מתחיל לרעוד, עושה פרצוף מוזר, משמיע נחירה קטנה מהאף וקורא בקול גדול "עכשיו אני אבא נשר". הוא פורש שתי ידיים גדולות ומנופף בהן כמו כנפיים. "אני אבא נשר ואני רעב מאד, אני רוצה לאכול אף של ילדים".

הילדים מתחילים לצחוק ולצעוק בקול גדול "לא, לא, לא לאכול אותנו". הם רצים בכל הבית ובורחים מאבא נשר וצוחקים בקול גדול.

עד שלבסוף אבא נשר תופס את הילדים בידיו הגדולות, מרים אותם ומתיישב על הרצפה בחדר הילדים כשילד אחד בכל צד. הוא אוחז כל ילד בראשו ומתחיל לדגדג באף החמוד עם הזקן שלו שעוד לא הספיק לגלח.

"אני אבא נשר ואני רעב מאד, אני רוצה לאכול אף של ילדים". הילדים צוחקים ומתפתלים מרוב דיגדודים. "אבא נשר, לא לאכול".

וכך, אחרי דקה של דיגדוגים וצחוקים, אבא נשר מפסיק ואומר "עכשיו אני אבא רגיל", מנשק את הילדים על הלחיים והם נותנים לו נשיקות וחיבוקים חזרה ואז הילדים כבר לא רבים ומשחקים יפה יחד.

וכך אבא משחק עם הילדים, פעם אחת הוא אבא אריה ופעם אבא פיל.

פעם אבא נשר ופעם אבא תנין.

לפעמים אבא היפופוטם ולפעמים אבא קרנף.

לפעמים אבא ג'ירפה ולפעמים אבא גורילה.

זה כיף שאבא גן-חיות אבל הכי כיף שהוא חוזר להיות אבא רגיל!