קְנִיּוֹת

איש נכנס לחנות. מבקש מהחנווני חום ואהבה ושיעטוף זאת היטב, כי בפעם הקודמת העסק נשפך במקרר והאישה התרגזה.

החנווני אומר כי בדיוק היום נגמר וגברת שפיצלמן קנתה את האחרון. עם זאת, הגיע כבוד טרי וגם צניעות ישר מהקיבוץ.

סירוב. "ומה בנוגע לכמה חתיכות תבונה, אולי נשאר משהו במקרר, נא לבדוק".

"צר לי אדון, ביש מזל, למשפחת גלוזנברג היו אורחים בשבת".

"אם כך, שיהיה יום טוב".

"רגע קט אדון, ומה בדבר מעט הומור לפנק הגברת".

"לא תודה, לגברת יש גזים. שלום ולהשתמע".

"שלום, שלום".

שם כובעו ויוצא. נכנס בשנית לאחר מספר שניות.

לוחש. "לאחר מחשבה שנייה הבא מעט מההומור. נחגוג אני והגברת, וזאת, שתתפוצץ…"