שמוליק

שתיים-שתיים ירד שמוליק את המדרגות. משום מה, מצא את עצמו מזמזם את "בלדה לחובש". עוד יום, עוד בוקר, עוד כוס קפה, עוד סנדביץ', עוד פעם חדר המדרגות, עוד פעם שמוליק מזמזם לעצמו בדרך לעבודה.

הגיע לגרם המדרגות האחרון, קפץ אותן שלוש-שלוש, המשיך בתנופה לעבר הדלת ופרץ החוצה ליום החדש שהפציע מחוץ לפרישמן 77.

שמוליק הציץ בתיבת הדואר שלו מבחוץ. ריקה. הציץ בשל משפחת מולכו. ריקה. הציץ אצל השכנה הגונחת מלמטה. פליירים וחברת חשמל. פיהוק.

שמוליק סידר טוב טוב את הצעיף והחל לצעוד לעבר תחנת האוטובוס. חיכה ברמזור. אדום. אדום. אדום ירוק.

הוא רץ לעבר להקת יונים שהצטופפה בפינת הכיכר והבריח אותה. רק לאחר מכן ראה את הזקן שזרק להם אוכל מביט בו במבט זועף. חייך חיוך עקום של בוקר והמשיך.

שמוליק עצר בפיצוציה של פנחס וקנה את השוקו והלחמניה שלו כרגיל. פנחס שתק כרגיל והסתכל בתוכנית הבוקר בטלויזיה כרגיל. שמוליק שילם כרגיל והמשיך בדרכו כרגיל. פנחס כרגיל.

שמוליק עמד בתחנת האוטובוס. יום רביעי נזכר, צריך לבדוק. שלף את כרטיס הלוטו מאתמול וביקש מהמוכרת בדוכן הפיס הסמוך לבדוק לו את המספרים הזוכים. 2 - יש, 33 – יש, 19 – יש, וואו... 25 – יש, לא מאמין... 10 – יש, אלוהים!!! 29 – זוכה. אלוהים אדירים!!! שמוליק!!! זוכה!!! 15 מליון!!!

שמוליק קופץ משמחה מול המוכרת בדוכן. יורד על הברכיים ומתחיל להזיל דמעות. האנשים בתחנה מסתכלים. שמוליק צורח. האנשים במדרכה ממול מסתכלים. שמוליק מתחיל לרקוד ולקפוץ סביב. אוחז באנשים ומנשק אותם. מדלג מהמדרכה לכביש ושוב למדרכה ושוב לכביש...

ואז בא אוטובוס כפול עם פרסומת לארטיק ודרס אותו.