זֶה הָיָה כָּאן

[שני אנשי עסקים בחליפות ותיקי יד מעור, עומדים על יד מדרגות בניין העירייה בתל-אביב, המקום בו נרצח יצחק רבין]

"זה היה כאן [מצביע אחד מהם ומספר לשני]. כאן עמדתי והיו המון אנשים מסביב, הולכים, באים, עומדים, מדברים, המולה כזאת. היה ערב, היו המון אנשים מסביב, ממש אי אפשר היה לזוז. ניסיתי לראות מה קורה מעבר להמון ולא הצלחתי לראות כלום. קפצתי במקום, אתה יודע ככה [מדגים], אבל לא הצלחתי לראות אותו.

נדחקתי והגעתי לקוביית אבן כזאת ועליתי עליה כדי לראות יותר טוב. עדיין לא ראיתי אותו, כל האנשים שעומדים והולכים הסתירו אותו. היו שם גם על יד העירייה מכוניות פאר כאלה, של פוליטיקאים ואנשים חשובים, והנהגים שלהם עמדו על יד המכוניות, עישנו וחיכו. בקיצור, זה היה כבר מוזר כי ידעתי שהוא אמור להגיע מכיוון המדרגות והוא פשוט לא בא. הסתכלתי בשעון עוד פעם ועוד פעם, ועברו עוד 5 דקות ועוד דקה והוא לא הגיע.

פתאום שמעתי מישהו צועק 'יצחק, יצחק' מכיוון המדרגות. הסתכלתי לשם וכאילו ראיתי דמות נופלת על הרצפה ואנשים נקבצים סביבה מהר למעגל והתחילה מעין המולה שכזאת. הצעקות 'יצחק, יצחק' המשיכו עוד כמה פעמים ועדיין לא הבנתי מה קרה. הסתובבתי במקום והסתכלתי מסביב אולי אני אבין יותר טוב מה קרה, אבל כלום.

ואז מישהו תפס בכתף שלי וסובב אותי. ראיתי שזה דוד מהמשרד שלי שאתו הייתי צריך להיפגש. הוא אמר לי 'יצחק, לא שמעת שקראתי לך? רצתי במדרגות וקראתי לך ובדרך נתקלתי באישה אחת ונפלנו במדרגות'. הוא באמת התנשף והמכנסיים שלו היו קצת מלוכלכים. הייתה לו אפילו שריטה לא יפה בכף היד.

שאלתי אם הכל בסדר והוא אמר שכן והלכנו לשתות קפה פה לא רחוק [מצביע לכיוון הרחוב]. יש שם דווקא בית קפה לא רע, רוצה ללכת לשתות משהו? [השני מהנהן בהסכמה ושניהם הולכים]