זֶה אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה

הוא שקשק שוב ושוב את הקרח בכוס הג'ין אנד טוניק שלו, אך לבסוף עצם עיניו ורוקן את הכוס בלגימה אחת ארוכה.

הוא נשען לאחור על הכסא הכבד והביט על התמונות בחדר העבודה שלו. המשפחה, מסע הדיג בשנה שעברה עם ביל וגרג, תמונה ישנה מהמלחמה עם קסדה, אפוד, רובה ואנשים שכבר לא קיימים היום, תעודות הלימודים והצטיינויות שעל הקיר.

הוא הפטיר אנחה קלה ועצם את עיניו. דקה ישב כך עד שדמעה קלה ירדה מעינו הימנית.

הוא פתח את המגירה בשולחן הכתיבה הכבד והוציא את המסרק הקטן. הוא סידר את שערו עם המסרק ותיקן מעט גם בידו השניה. סגר את הכפתור האחרון בחולצה והידק את העניבה במדוייק. הוא מוכן.

מאותה המגירה הוציא כעת את האקדח. האקדח היה קר למגע, אך הרגיש בידו בדיוק כפי שזכר אותו. הוא וידא שיש כדור בקנה וכך היה.

ללא הרבה היסוס או מחשבה, כחכח בגרונו, הצמיד את האקדח לרקתו, לקח נשימה אחת אחרונה וירה.

האדם השני שבחדר ישב על הכורסא עוד מספר רגעים. כאשר שלולית הדם על השולחן חדלה מלגדול, הוא קם בכבדות, הביט סביב על החדר בפעם האחרונה. התמונות על הקיר, המסרק שחציו אדום מדם, האקדח זרוק על הרצפה בין השולחן לכסא, הראש השמוט ששערו מסתיר את הפנים. הסתובב ויצא.