נְסִיעָה בּמּוֹנִית

אני צריכה לארלוזרוב, ליד בזל, מכיר?

טוב, נו, שלא תכיר?! אבל לי לקח הרבה זמן להכיר... אני כל הזמן מתבלבלת אפילו שאני כאן כבר 50

שנה.

כן, כן, אני בתל-אביב כבר 50 שנה, אל תאמין אבל זה נכון. מאיפה אתה?

טוב, חולון זה כבר כמעט תל-אביב היום.

אני לא נראית? תודה, אבל בגילי כל המחמאות הן אותו הדבר.

כן, נכון. אתה יודע איך מחמיאים לאישה בת 40?

לא? נו אני אגיד לך, זה בדיחה ככה...

40 זה 'נאה'. 50 'שמורה'. 60 'צעירה לגילה'. ו-70... טוב, לזה כבר אין מחמאות...

ליד השק"ם? לא, אחרי. לפינה של ארלוזרוב, אני צריכה ללכת לבזל.

אה, נכון, ז'בוטינסקי, התבלבלתי.

ראית מה זה?! אמרתי לך שאני כל הזמן שוכחת. 50 שנה ועדיין מתבלבלת. מה אני אגיד לך, הראש זה כבר לא מה שהיה פעם.

בן כמה אתה?

אה, יופי, צעיר. כל החיים לפנייך.

מאיפה אני באה? מהסינימה. פעם בשבוע, ביום שלישי, אני הולכת עם חברה לסינימה. כבר 15 שנה. אותה הסינימה, אותה הדרך, אפילו הסרטים אותו הדבר, רק החברה מתחלפת... עם המחלות של היום אפילו להזדקן בכבוד אי אפשר.

טוב, אתה עוד צעיר, אלה לא דברים שצריכים להדאיג אותך.

מונה? אם שמת מונה אז בסדר גמור.

זה יוצא אותו דבר? בסדר, אני סומכת עליך. אתה יודע שאני נסעתי עם המונית הראשונה שהיתה בתל-אביב?

כן, בקושי היו מכוניות בתל-אביב והיתה מונית אחת. הייתי אז צעירה. היום אני הזדקנתי אבל תל-אביב צעירה יותר. אני לא מבינה מה עם הצעירים של היום. סמים, שטויות בראש. אבל אתה לא כזה, רואים שאתה בחור טוב.

הגענו. יופי. כמה יצא?

קח בחור צעיר. תודה רבה לך. שתהיה בריא.