שִׁיר

וְאָז מַגִּיעָה אֵיזוֹ מִלָּה

וַאֲפִלּוּ שׁוּרָה

אוֹ אוּלַי רַעֲיוֹן.

וּמֵאֵין כְּלוּם, יֵשׁ כִּוּוּן.

עוֹד לֹא שִׁיר,

רַק מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּצִּית אֶת הַדִּמְיוֹן.

כִּי הַשִּׁיר זָקוּק לְעוֹד.

עוֹד מִמְּךָ, מִתּוֹכְךָ.

צָרִיךְ לִרְצוֹת אוֹתוֹ, לְרַצּוֹת אוֹתוֹ.

וְהַשִּׁיר, כְּמוֹ בָּצֵק, צָרִיךְ לִישָׁה.

לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ, לַחְבֹּט בּוֹ, לְלַטֵּף אוֹתוֹ.

לְעִתִּים אַף זָקוּק הוּא לִמְנוּחָה.

כִּי הַשִּׁיר הוּא כְּמוֹ בָּצֵק.

הוּא תּוֹסֵס וְתוֹפֵחַ,

מִתְעַצֵּב וּמִתְפַּתֵּחַ.

רוֹצֶה לִפְרֹץ.

מְשַׁנֶּה גּוּפוֹ כְּגֹלֶם שֶׁהוֹפֵךְ פַּרְפַּר.

מְרַגֵּשׁ כְּסִפּוּר שֶׁלֹּא סֻפַּר.

כִּי הַשִּׁיר תָּמִיד קַיָּם,

מֵהָרֶגַע שֶׁהוּא דֻּמְיַן, הוּא מֻשְׁלָם.

צָרִיךְ רַק לְהַגִּיעַ אֵלָיו וְלַחֲשֹׂף אוֹתוֹ לָעוֹלָם.

עוֹד מִלָּה וְאוֹת לְשַׁיֵּף, מִפֹּה וּמִשָּׁם.

סוֹף סוֹף הוּא מוּכָן.

אַנְחַת רְוָחָה, חִיּוּךְ קָטָן.