אוֹהֲבִים

אַתְּ מַזְמִינָה תֶּה, אֲנִי קָפֶה

אַתְּ כַּדּוּר, אֲנִי מַעֲגָל

אֶת הַחֵצִי הַמָּלֵא, אֲנִי הָרֵיק

אֶת כָּל כּוּלְּךָ שֶׁלָּהֶם, וַאֲנִי בִּילְתִּי נִסְבָּל.

אַתְּ קוֹרֶנֶת שֶׁמֶשׁ, אֲנִי יָרֵחַ

אַתְּ נְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה, אֲנִי חִיבּוּק שֶׁל פְּרֵידָה

מָתַי הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁרַבְנוּ?

אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּמוֹ דָּג צוֹרֵחַ.

אַתְּ רוֹצָה אוֹתִי כְּמוֹ תְּמוּנָה

שֶׁאֶשָּׁאֵר בְּדִיּוּק כְּמוֹ בַּיּוֹם שֶׁצּוּלְּמָה

אֲבָל אֲנִי כְּמוֹ קַעֲקוּעַ

דּוֹהֶה עִם הַזְּמַן וּבַסּוֹף נִקְבַּר בָּאֲדָמָה.

אַתְּ טוֹרֶפֶת סֵפֶר בְּיוֹם אֶחָד

אֲנִי סוֹחֵב אוֹתוֹ לְפָחוֹת חוֹדְשַׁיִים

מָתַי הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁדִּיבַּרְנוּ?

כָּכָה זֶה כְּשֶׁאוֹהֲבִים בִּשְׁנַיִים.