בֵּינוֹנִית

תָּמִיד רָצִית לִהְיוֹת "הֲכִי",

אֲבָל יָצָא שֶׁאַתְּ "בְּעֵרֶךְ".

רָצִית לְהַגִּיעַ רִאשׁוֹנָה,

אֲבָל הָלַכְתְּ לְאִיבּוּד בַּדֶּרֶךְ.

חָלַמְתְּ לְהַצְלִיחַ בְּגָדוֹל,

לִהְיוֹת "זֹאת שְׁ..."

אֲבָל בִּמְקוֹם זֶה,

כּוּלָּם שׁוֹאֲלִים עָלַיִיךְ "נוּ וְ...?"

זֶה לֹא שֶׁאֵין לָךְ "אֶת זֶה",

אוֹ שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָסֵר.

פָּשׁוּט קָשֶׁה לָשִׂים אֶת הָאֶצְבַּע

עַל מָה שֶׁלֹּא הִסְתַּדֵּר.

לָרוֹב, אֵין לָךְ בְּעָיָה

לִהְיוֹת קְצָת בַּצַּד, אַלְמוֹנִית.

אֲבָל מָה שֶׁהַכִּי כּוֹאֵב,

שֶׁבִּפְנִים, בַּלֵּב, אַתְּ מַרְגִּישָׁה בֵּינוֹנִית.