דַּוְוקָא כְּשֶׁאַתְּ צְרִיכָה לְדַבֵּר

דַּוְוקָא כְּשֶׁאַתְּ צְרִיכָה לְדַבֵּר, אַתְּ שׁוֹתֶקֶת.

דַּוְוקָא כְּשֶׁאַתְּ צְרִיכָה לְהוֹצִיא, אַתְּ עוֹצֶרֶת.

אַתְּ יוֹדַעַת, כַּאֲשֶׁר מַחֲשָׁבוֹת הוֹפְכוֹת לְמִילִּים זֶה עוֹזֵר,

זֶה פּוֹתֵחַ אֶת כָּל הַסְּתִימוֹת בַּלֵּב, זֶה מְשַׁחְרֵר.

דַּבְּרִי אִיתִּי, מָה כְּבָר יָכוֹל לִקְרוֹת?

הֲרֵי לֹא נִישָּׁאֵר כָּךְ שׁוֹתְקִים לָנֶצַח בֵּין אַרְבַּע קִירוֹת.

שֶׁקֶט מַזְכִּיר לִי לְעִיתִּים גַּל בַּיָּם.

לִפְעָמִים הוּא קָטָן וְחוֹלֵף, לִפְעָמִים גָּדוֹל, מַפְחִיד וְשׁוֹטֵף אֶת כּוּלָּם.

בְּבַקָּשָׁה תַּגִּידִי לִי מָה יוֹשֵׁב לָךְ עַל הֶחָזֶה.

כִּי אִם לֹא תַּגִּידִי, אֲנִי אֶהְיֶה חַיָּיב לִבְרוֹחַ מֵהַגַּל הַזֶּה.