כּוֹחַ מְשִׁיכָה

כּוֹחַ מְשִׁיכָה זֶה לֹא דָּבָר לְהָקֵל בּוֹ רֹאשׁ.

"זֶה כְּבַד מִשְׁקָל", הִיא אוֹמֶרֶת,

וְאוֹתִי מְעַנְיֵן, כַּמָּה נֶפַח אַהֲבָה תּוֹפֶסֶת,

אוֹ הַאִם אֵשׁ יְכוֹלָה לִבְעֹר פַּעֲמַיִם בְּאוֹתָהּ צוּרָה בְּדִיּוּק?

גַּם אִם הַשָּׁעוֹן מַרְאֶה אֶת אוֹתָהּ שָׁעָה פַּעֲמַיִם בְּיוֹם

שׁוּם דָּבָר בַּחַיִּים הוּא לֹא זֵהֶה.

הִשְׁקַעְתִּי יוֹתֵר מִדַּי זְמַן מִכְּדֵי לָסֶגֶת עַכְשָׁו,

אֲבָל לְפָחוֹת יָצָא לִי שִׁיר מִכָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה.

לְכָל סִפּוּר יֵשׁ אֶת הַמִּקְצָב שֶׁלּוֹ,

רַק שֶׁלֹּא נְאַבֵּד אֶת הַמִּקְצָב שֶׁלָּנוּ.

וַאֲנַחְנוּ, לָמָּה זֶה מַגִּיעַ לָנוּ?

זוֹ שְּׁאֵלָה קִּיּוּמִיִּת כְּמוֹ לִבְחֹר בֵּין אֹרֶז לְסָלָט.

בֵּין אִם אַתָּה עַל רֹאשׁ הָהָר אוֹ בְּשׁוּם מָקוֹם,

בֶּן-אָדָם הוּא כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַכְנִיס בֵּין הַלֵּב לָרֹאשׁ.

גַּם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה קִילוֹ עַל הַגַּב,

מַרְגִּישִׁים כְּמוֹ כָּל הָעוֹלָם כְּשֶׁצּוֹעֲדִים הַרְבֵּה.

אֲנִי לֹא מַכִּיר אֶת מָה שֶׁמִּתְנַגֵּן עַכְשָׁו בָּרַדְיוֹ,

אֲבָל עֲבוּר שָׁעָה מֵהַחַיִּים וְעֶשְׂרִים דּוֹלָר זֶה נִשְׁמָע טוֹב.

רוּחַ עֶרֶב, מְדוּרָה צְהֻבָּה, יָרֹק בָּעֵינַיִם,

יֵשׁ לִי אֶת כָּל מָה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ בַּחַיִּים.