כּוֹכָבִים הֵם כְּמוֹ

"תִּסְתַּכֵּל עַל הַכּוֹכָבִים" הִיא אוֹמֶרֶת לִי,

"מִישֶׁהוּ שָׁפַךְ צֶבַע לָבָן עַל הַשָּׁמַיִם הַשְּׁחוֹרִים".

"הֵם כְּבָר לֹא שָׁם" אֲנִי אוֹמֵר לָהּ,

וְעֵינֶיהָ הַחוּמוֹת, הַתְּמֵהוֹת, מִסְתַּכְּלוֹת עָלַי

"הֵם מֵתוּ מִזְּמַן" אֲנִי אוֹמֵר בְּלַחַשׁ,

"וְהָאוֹר שֶׁלָּהֶם מַּגִּיעַ אֵלֵינוּ רַק עַכְשָׁיו".

עֵינַיִים חוּמוֹת, חַמּוֹת, שׂוֹרְפוֹת אוֹתִי.

עוֹמְדוֹת לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ חָכָם, אוֹ עָצוּב, אוֹ שְׁנֵיהֶם.

"כּוֹכָבִים הֵם כְּמוֹ" הִיא מַתְחִילָה וְעוֹצֶרֶת

עֵינַיִים חוּמוֹת, חוֹמְלוֹת, מְחַבְּקוֹת אוֹתִי.

"כּוֹכָבִים הֵם כְּמוֹ אֲנָשִׁים שֶׁמֵּתוּ,

לִפְעָמִים הָאוֹר שֶׁלָּהֶם מַגִּיעַ אֵלֵינוּ כְּשֶׁהֵם כְּבָר לֹא אִיתָּנוּ".

עֵינַיִים חוּמוֹת, קְטִיפָתִיּוֹת, עוֹטְפוֹת אוֹתִי.

וּמִיָּד הִיא מְשַׁנָּה

"כּוֹכָבִים הֵם כְּמוֹ אֲנָשִׁים שֶׁמֵּתוּ,

אֲפִלּוּ שֶׁזֶּה הָיָה מִזְּמַן, כָּל עוֹד יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁזּוֹכֵר אוֹתָם, הֵם כְּאִלּוּ עֲדַיִין כָּאן".