כּוֹכָבִים #2

"תִּסְתַּכֵּל עַל הַכּוֹכָבִים" הִיא אוֹמֶרֶת לִי,

"מִישֶׁהוּ שָׁפַךְ צֶבַע לָבָן עַל הַשָּׁמַיִם הַשְּׁחֹרִים".

"הֵם כְּבָר לֹא שָׁם" אֲנִי אוֹמֵר לָהּ,

וְהִיא שׁוֹאֶלֶת לָמָּה אֲנִי מִתְכַּוֵּן.

"הֵם מֵתוּ מִזְּמַן" אֲנִי עוֹנָה בְּלַחַשׁ,

"וְהָאוֹר שֶׁלָּהֶם מִלִּפְנֵי הֲמוֹן שָׁנִים מַּגִּיעַ אֵלֵינוּ רַק עַכְשָׁו".

עֵינֶיהָ הַשְׁחֹרוֹת, הַגְּדוֹלוֹת, מִסְתַּכְּלוֹת עָלַי בְּתִמָּהוֹן,

וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ חָכָם אוֹ עָצוּב אוֹ שְׁנֵיהֶם.

"אָז כּוֹכָבִים הֵם כְּמוֹ אֲנָשִׁים שֶׁמֵּתוּ, אֲפִלּוּ שֶׁהֵם מֵתוּ מִזְּמַן,

כָּל עוֹד יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁזּוֹכֵר אוֹתָם, הֵם כְּאִלּוּ עֲדַיִן כָּאן ".

עֵינַיִם שֶׁחֹרוֹת, גְּדוֹלוֹת, בּוֹלְעוֹת אוֹתִי.

"נָכוֹן" אֲנִי אוֹמֵר לָהּ,

"כּוֹכָבִים הֵם כְּמוֹ אֲנָשִׁים שֶׁמֵּתוּ".