לִרְכֹּב עַל גַּל

הַשְּׁנִיָּה שֶׁבָּהּ הַשֶּׁמֶשׁ נֶעֶלְמָה בָּאוֹפֶק וְהַיָּרֵחַ עוֹד לֹא עָלָה,

הִיא הָרֶגַע הֲכִי נָתוּן לְפוּרְעָנוּת, הֲכִי מְסוּכָּן.

זְמַן תַּעְתּוּעִים בּוֹ נִרְקָמוֹת תּוֹכְנִיּוֹתָיו שֶׁל הַשָּׂטָן.

אַחֲזִי אוֹתִי חָזָק, שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָנוּ מִבַּעַד.

חֲבוּקִים בֵּין שֶׁמֶשׁ לְיָרֵחַ וְיָם,

בִּזְמַן שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ קוֹרְבָּנוֹת, צָמֵא לְדָם.

הַחוֹל בְּרַגְלֵינוּ כּוֹכָבִים,

נִצְנוּץ הַמַּיִם, גָּלָקְסְיוֹת בֶּחָלָל.

כַּמָּה מַהֵר יָכוֹל הַיָּרֵחַ לִרְכֹּב עַל גַּל?