נֶפֶשׁ מִזְדַּקֶּנֶת

הָעוֹר שֶׁלִּי שָׂרוּט וּמְחֻסְפָּס.

הַלֵּב שֶׁלִּי רַךְ.

הָעֵינַיִם שֶׁלִּי סְגוּרוֹת לְמֶחֱצָה וּמְעֻרְפָּלוֹת,

הֵן רָאוּ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

הַשְּׁרִירִים שֶׁלִּי עֲיֵפִים וְכוֹאֲבִים.

חִבַּקְתִּי אוֹתָךְ חָזָק, אֲהוּבָתִי.

הָאָזְנַיִם שֶׁלִּי אֵינָן שׁוֹמְעוֹת צְחוֹק,

וְאַתָּה צָחַקְתָּ מְלוֹא גָּרוֹן, יֶלֶד.

הַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי מְפֻזָּר כְּמוֹ רְסִיסֵי טַל עַל דֶּשֶׁא.

שִׁירִי לִי עוֹד שִׁיר עֶרֶשׂ אֶחָד, אִמָּא.

נֶפֶשׁ מִזְדַּקֶּנֶת,

מָה אֶחְפֹּץ שֶׁלֹּא הָיָה לִי?

מָה אֲבַקֵּשׁ כָּעֵת?

פְּרִידָה מְתוּקָה מִיַּקִּירַי.