תָּו הוּא צֶבַע

תָּו הוּא צֶבַע

אַתְּ מַנְגִּינָה שֶׁל קְשָׁתוֹת.

זִּכָּרוֹן הוּא חוֹר בַּלֵּב

אֲנִי טוֹוֶה רְשָׁתוֹת.

אַתְּ תְּמוּנָה מוּשְׁלֶמֶת

שְׂדֵה בָּרֶקֶת חָרוּשׁ,

שֶׁמֶשׁ נוֹשֶׁקֶת לְיַם טוֹפָּז,

יָגוֹן טוֹבֵל בְּיֵיאוּשׁ.

גַּל הוּא שֶׁפַע

אַתְּ יָם שֶׁל אֲהָבוֹת.

שְׁבָרִים שֶׁל נְגִיעוֹת

אֲנִי בּוֹנֶה בַּמַּחֲשָׁבוֹת.

אַתְּ מַעְגָּל, אַתְּ רֶחֶם

לֶהָבָה דּוֹלֶקֶת בְּעֵינַיי.

אֲנִי נִשְׂרָף עַד כְּלוֹת

נוֹשֵׂא אֶת הַמַּשָּׂא עַל כְּתֵפַיי.